פסק-דין בתיק ת"א 11737-12-08

1.         התובע יליד 9.10.1983, נפגע ביום 22.6.2008 ובהיותו הולך רגל בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). תביעתו דנן, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה על-פי הוראות החוק. בסופו של יום ובכפוף להוראות סימן ג' לפרק י"ד לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), לא חולקים הנתבעים על חובתם העקרונית לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה, היות ומדובר בתאונה שבה מעורבים מספר כלי רכב והשימוש בהם מבוטח בביטוח חובה כדין על-ידי הנתבעת 3. (ראו - נ/3, נ/4, נ/5; סעיף 1(א) לכתב הסיכומים של הנתבעים). הפלוגתא העיקרית בין הצדדים, היא בשאלת גובה הנזק ושיעור הפיצויים.

2.         בתאונה, נגרמה לתובע חבלה רב-מערכתית. הוא נפגע בראש, בפנים, בחזה, בבטן, בגב, בכתף ימינית ובגפיים תחתונות. לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים העמק בעפולה (להלן: "בית-החולים"). הוא התקבל במחלקה כירורגית. הוא נבדק, וממצאי האנמנזה היו כדלקמן: חתך בראש מאחור, שיניים שבורות, חתך מאחורי אפרכסת שמאלית, שפשופים בכתף ימינית, שפשופים במותן ימיני, חבלה בירך שמאלית והגבלת תנועות בברך ימינית. צילומי חזה וגפיים תחתונות, הדגימו שבר בעצם קלווקולה מצד ימין, ללא עדות לחזה אווירי ,ושבר בירך שמאלית. צילום בטן סקירה וטומוגרפיה מוח, חזה ובטן - לא הדגימו פתולוגיה כלשהי. התובע טופל שמרנית ואושפז במחלקה כירורגית להשגחה. היה יציב המודינמית ונשימתית. במשך ההשגחה, לא היו התפתחויות כירורגיות או נוירולוגיות. ביום 24.6.2008, הוא הועבר למחלקה אורתופדית (להלן: "המחלקה") להמשך טיפול והשגחה. התובע שוחרר מבית-החולים (ביום 27.6.2008), עם המלצה, בין השאר, להמשך מעקב וטיפול רפואי.

3.         בהמשך, עבר התובע סדרת בדיקות רפואיות במחלקה. קיבל טיפולים פיזיותרפיים והיה במעקב הרופא המטפל במסגרת קופת-החולים בה הוא רשום.

4.         התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) כתאונת עבודה. המל"ל שילם לתובע גמלת דמי פגיעה לתקופת אי-כושר מלא של שלושה חודשים, מיום 23.6.2008 ועד ליום 20.9.2008. ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע דרגות נכות רפואיות (זמנית וצמיתה), בגין התאונה, כדלקמן:

*          מיום 21.9.2008 ועד ליום 31.3.2009 - 100%

*          מיום 1.4.2009, 20%, לפי סעיף 48(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), בשל אי-יציבות אחורית-קדמית עם התעקמות הברך השמאלית תחת משקל הגוף, ו- 10%, לפי סעיף 42(1)(ד)(I) לתקנות, בשל שבר בעצם הבריח הימינית עם התפתחות של דלדול שריר המסובב. לאחר שקלול - 28%. הוועדה הרפואית הפעילה את תקנה 15 והגדילה את הנכות הרפואית של התובע עד לשיעור של 42% לצמיתות, החל מיום 1.4.2009 וזאת על-פי המלצת ועדת הרשות, מיום 25.5.2004 לפיה: "מאז התאונה [התובע] לא עובד. מבחינה רפואית מוגבל בעבודות פיזיות הדורשות נשיאת משאות, התכופפות וכו'."

המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובע גמלת נכות מעבודה (נ/8) עקב התאונה. תקבולי המל"ל (דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה) (נ/9) ולאחר שערוך להיום ,מגיעים לסך של 582,183 ש"ח.

5.         התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק והם:

 נזק מיוחד

            א.        הפסד השתכרות -                  111,000 ש"ח;

            ב.         עזרת צד ג' -                            69,000 ש"ח;

            ג.         הוצאות רפואיות -                 10,000 ש"ח;

            ד.         הוצאות נסיעה וניידות -       30,000 ש"ח.

נזק כללי

            ה.        הפסד השתכרות;

            ו.         הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים;

            ז.         עזרת צד ג', סיעוד ומיטיבים;

            ח.        הוצאות רפואיות;

            ט.        הוצאות בגין שיקום או הסבת מקצוע;